צריכת סידן מהמזון מומלצת במנות קטנות יחסית המפוזרות לאורך היום
מומלץ לעודד צריכת מוצרי חלב, המהווים מקור עיקרי לסידן.
יש להעדיף מוצרי חלב מועשרים בסידן אך דלים שומן.
במקרה של אי סבילות ללקטוז יש להתאים את מינון צריכת מוצרי חלב בהתאם לסבילות, במנות קטנות לאורך היום, תוך בחירת מוצרים דוגמת יוגורט, חלב דל לקטוז או חלב סויה.
אפשר להמליץ על נטילת טבליות של האנזים לקטאז.
צריכת מוצרי סויה מועשרים בסידן, קטניות ,אגוזים ושומשום מומלצת יחד עם מזונות בהם ספיגת הסידן טובה כמו מוצרי חלב.
עדיף שומשום מלא טחון מאחר ורוב הסידן מצוי בקליפה.
יש לשים לב- חלק מהמוצרים המועשרים בסידן עליהם ממליצים מכילים חומרים מעכבי ספיגת סידן דוגמת דגני בוקר על בסיס סובין בהם ניתן למצוא כמות גדולה של חומצה פיטית המעכבת את ספיגת הסידן ב50%.
לירקות תרומה מוגבלת באספקת הסידן פרט לכרוב וברוקולי. תרומת הפירות אף קטנה יותר. אלכוהול, קפאין,שומן וחלבון- יש לצרוך במידה מתונה.
דיאטה עשירה בשומן- גורמת להצפת המעיים בשומן, מצב העלול לפגום בקליטת חומצות שומן, החומצות מצטברות במעיים, מתקשרות עם סידן ומעכבות ספיגתו.
בדיאטה עשירה בחלבון אחוז גבוה של סידן נספג לגוף, אולם חלק מהחלבון מופרש בשתן וגורם גם להפרשתו המוגברת של הסידן בשתן, מצב הגורר אחריו מאזן שלילי של סידן. מכאן, שדיאטות עשירות בחלבון גורמות לדרישת כמות גדולה של סידן כדי לשמור על המאזן הקבוע.
מזונות דוגמת קוקה קולה – המכילה חומצה זרחתית, בשרים מעובדים המכילים פוספאטים – מעלים את כמות הזרחן בתזונה הכללית יחסית לכמות הסידן וגורמים לפירוק מוגבר של העצם. קפאין- מגביר הפרשת סידן בשתן.
מה כדאי לדעת לגבי תרופות המפריעות לקליטת הסידן
- קורטיקוסטרואידים- הניתנים למחלות כמו ראומטואיד ארטריטיס, או לקוליטיס
- אולצרוזה ,מורידות את ספיגת הסידן ומעלות את הפרשתו בשתן.
- אלטרוקסין הניתן לבלוטת התריס- מפריע לשמירת הסידן בעצמות.
- נטילה רציפה של אלומיניום המכיל סותרי חומצה גורם לאיבוד הסידן בשתן.
מה לא כדאי לתת לילדים
סוכר פשוט בצורת מיצים וממתקים (אפשר לחיות בלי ממתקים למרות הדעה הרווחת היום בקרב הורים רבים, ש"ילדים זקוקים למתוק"), ובכן, אין לגוף דרישה ל"מתוק". הסוכר שהגוף חייב לקבל מגיע מאכילת פירות, חלב ויוגורטים, מלחם, מקורנפלקס, מפסטה, מקוסקוס. כל אלה הוא כבר קיבל היום באופן סדיר – המתוקים, וגם ה"מלוחים" גורמים לעששת השיניים, הם "סותמים" את התיאבון ולכן גורמים לאכילה מאוזנת פחות: הם באים "על חשבון" הפירות והחלב, הקשורים עם מניעת מחלות כמו מחלות לב וצפיפות עצם ירודה בעתיד.
מי לא יעדיף פרוסה עם ממרח שוקולד או ריבה על פני אפרסק?