השמנה והרזיה
מהשמנה להרזייה
רוב בני האדם נתקלים במהלך חייהם בבעיות של משקל עודף ונכנסים לתהליך של הרזיה – בין אם רפואית ובין אם קוסמטית. המטרה העיקרית היא לשמור על בריאות אך יחד עם זאת קיים גם הרצון להשיג מראה יפה ואסתטי יותר. השמנה בהגדרתה היא תוספת למשקל מעל לטווח הרצוי, כאשר הנתונים משוקללים בהתאם לגובה, מין, גיל ומבנה הגוף.
הכמות העודפת של השומן נגרמת בעקבות אי יכולתו של הגוף לאזן את כמות הקלוריות הנצרכת עם כמות הקלוריות המבוזבזת, והיא עלולה לגרום לאדם הסובל מהבעיה ללקות בתחלואים שונים.
תהליך ההרזיה הוא פועל יוצא של הכנסה פחותה של קלוריות לעומת הוצאתה.
קיימות שיטות רבות להערכת המשקל הרצוי כטבלאות, מדידת אחוזי השומן ובדיקת יחס רוחב המותנים לירכיים. אולם הדרך הנפוצה ביותר להעריך משקל היא שיטת החישוב B.M.I
(Body mass index), המהווה כלי המודד את המשקל ביחס לגובה ומסכם את סך כל תכולת השומן בגוף.
על-פי ההערכות, 90% ממקרי ההשמנה מצויים בתחום השמנה מדרגה 1 .
חישוב ה- BMI נעשה לפי הנוסחה הבאה: משקל לחלק לגובה בריבוע
מצב תזונתי |
ערכי BMI |
תת משקל |
18.5> |
תקין |
18.5-24.9 |
עודף משקל |
25-29.9 |
השמנה דרגה 1 |
30-34.9 |
השמנה דרגה 2 |
35-39.9 |
השמנה דרגה 3 |
גדול מ-40 |
מהם הסיכונים בהשמנה?
הסיכונים העלולים להיגרם כתוצאה מהשמנה מהווים בעיה בריאותית גדולה ביותר, כאשר ברוב המקרים הסכנות קשורות למחלות לב וכלי דם, לרמת שומנים גבוהה בדם, בעיות סוכרת, בעיות בכיס מרה, חוסר שינה, אוסטיאוארטריטיס (שיגרון ניווני), יתר לחץ דם, מחלות סרטן שונות ועוד.
נתונים סטטיסטיים שפורסמו בארה"ב מצביעים על כך שלמעלה מ- 50% מכלל האוכלוסייה סובלים מעודף משקל, כאשר בשוודיה עומד מספר האנשים הסובלים מהשמנה על כ-20%, באירלנד על כ- 20% ובהולנד סובלים כ-40-45% מהשמנת יתר.
גם בישראל הנתונים דומים. כ- 33% מהנשים וכ- 16% מהגברים סובלים מעודף משקל, וכי 27% מהם מנסים להפחית ממשקלם בדרכים שונות.
בשנים האחרונות הולכת ומתפתחת מודעות רבה לנושאי תזונה נכונה, בריאות הגוף ורזון. המטרות העיקריות הן מחד ,ליהנות ממנעמי החיים ולהשיג מראה יפה ומושך יותר, ומאידך, לשמור על בריאות ועל משקל תקין, שיאפשרו להפחית את הסיכון ללקות בגורמי הסיכון הנובעים מהשמנה.
תהליך ההרזיה הוא מורכב ולא קצר, והצלחתו תלויה פעמים רבות מעבר להשקעה הרגשית, בצורכי האנרגיה של הגוף, בשוני ברמת הפעילות הגופנית וצריכת האנרגיה, בניצול האנרגיה בגוף (למשל האפקט התרמי של המזון) ומחלקה היחסי של מסת השרירים במשקל הכללי.
העובדה שכל אחד מהמרכיבים הללו משתנה מאדם לאדם מסבירה מדוע יש אנשים שאוכלים כמויות גדולות של מזון ושומרים על משקלם, בעוד שיש אנשים שנוטים לצרוך כמויות גדולות של מזון, אך אינם מעלים במשקלם. בנוסף, עונה השוני בצרכי האנרגיה על השאלה מדוע שני אנשים בני אותו גיל ובאותו גובה לא יצליחו להפחית את אותו המשקל
בשל עובדות אלו קשה לקבוע את המשקל הרצוי והמדויק על פי נתוני גובה, גיל ומין, אלא יש להתוות טווחי משקל רחבים יותר.
הגעה למשקל גוף תקין מלווה אף הוא בקשיים רבים, אולם היא חיונית על מנת להפחית או למנוע לחלוטין את הסיכונים הרבים הקיימים בהשמנה ובמשקל גוף עודף.
ההנחה היא שגם הפחתה קלה של 10%-5% ממשקל הגוף עשויה להקטין באופן ניכר את הסיכון למחלות לב ולבעיות בכלי הדם.
ירידה קלה במשקל קשורה פעמים רבות גם למצבו הפסיכולוגי של האדם, כאשר לרוב היא גורמת לשיפור במצב הרוח, בהערכה עצמית, בדימוי הגוף ובתפקוד החברתי. על-פי נתונים עדכניים, נמצא כי כ- 25% מהגברים וכ- 45% מהנשים מנסים להפחית ממשקלם, כאשר מניחים שכ- 95% מהמרזים חוזרים למשקלם הקודם בתוך שנה, ולעיתים קרובות אף למשקל גבוה יותר משהיו. עובדה זו יכולה להוכיח כי שיטות ההרזיה הקיימות נכשלו בתחזוקת המשקל שהושג, אולם יכולות להיות סיבות נוספות כמו גורמים סוציולוגים, גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים, שיש להם השפעה רבה על משקל הגוף.
לעיתים קשורה הצלחתו של תהליך ההרזיה בעיתוי ביצועו: יש תקופות שבהן האדם מרגיש מחוזק ומסוגל להכניס את עצמו למשטר של דיאטה, וישנן תקופות בהן הוא מרגיש חסר כוח ויכולת להתמיד בתהליך ומאמין כי רק "נס" יוכל לעזור.
הבעיה נעוצה לרוב בעובדה שהרצון לרזות גדול יותר מהנכונות והמוכנות להתאמץ כדי להשיג את המטרה, או כאשר נעשה מאמץ כל כך גדול לרזות, עד שהדבר מוביל למשבר ולהרמת ידיים.
מכאן ניתן להסיק שלוש מסקנות ולפעול בהתאם
- כדי להיות רזים צריך להתנהג כמו רזים, להרגיש כמוהם את תחושת הרעב והשובע ולפעול בהתאם להנחיות הפנימיות של הגוף.
- ההצלחה האמיתית באה לידי ביטוי לא רק בעובדה שחלה ירידה במשקל, אלא בעיקר בעובדה שהמשקל הרצוי נשמר לאורך זמן.
- תהליך הרזיה המושתת על דיאטה בלבד (דהיינו, שימוש בתפריט דל קלוריות) הוא טיפול בסימפטום הפותר את בעיית האכילה בלבד. מעבר לכך צריך האדם שמעוניין לרזות לפתח דפוס חשיבה של אדם רזה ולסגל לעצמו אורח חיים התואם את תהליך ההרזיה הגופני.
מזון רוחני / רגשי
מסקנות אלו של תזונה נכונה, צריכה מבוקרת של כמויות המזון והרגלי אכילה ניתנו כבר על ידי הרמב"ם, שאמר: "אכלו כדי שתחיון והיותר תחרימום, אל תאמינו שרוב המאכל והמשתה יגדיל הגוף וירבה השכל כשק המתמלא מן המושם בתוכו. כי הוא ההפך….. היזהרו שלא תאכלו עד שתעכלו, כי הוא הפסד הגוף והכיס, כי הוא סיבת רוב החולאים…… אל תאכלו בבהלה כבעלי בולמוס, אל תאכלו בדרכים ואל תאכלו כעכברים כי אם בשעות קבועות ובבתיכם…".
ועוד מוסיף הרמב"ם ואומר "אכילה גסה לגוף האדם כמו סם המוות, ורוב החולאים הבאים על האדם אינם אלא בשל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים".
משמעות דבריו של הרמב"ם היא שלהיות רזים במידה הנכונה, היא מטרה טובה ובריאה, אך הדרך להשגתה חשובה לא פחות. ההסבר לכך הוא שאכילה אינה פעולה טהורה של אספקת ערכים תזונתיים בלבד, אלא פעולה קבועה התופסת כמות זמן נכבדת לאורך היום ומערבת בחובה רגשות, תשוקות ויצרים. לא פעם משמש המזון כמעין כלי להפחתת תסכולים, מתחים, כעסים, חרדות, בדידות ושעמום או כלי הגורם לשמחה ולעונג. בשל כך קשורה פעולת האכילה לגוף ולנפש כאחד, ולכן חשוב לתת תשומת לב מיוחדת לדרישות הפסיכולוגיות של הגוף, ולתרגל אורח חיים בריא שיפעל על פי מנגנוני שובע וערכים בריאים.
מאחר שאין קיצורי דרך בהרזיה, ועל מנת להגיע לתוצאה הרצויה, חשוב לזכור כי קיים קשר הדוק בין אכילה לבין רגש, ולכן אנשים המעונינים לרזות צריכים לזהות את הסיבות הגורמות להשמנתם, לטפל בסביבת הגוף הפנימית שלהם ולהכיר את המנגנונים הפועלים בגופם, כמו גם לטפל בסביבה החיצונית של הגוף. בנוסף תלויה ההצלחה בכך שהמעונינים להפחית ממשקלם יעמידו את עצמם ואת בריאותם בראש סדרי העדיפויות, ויגלו נכונות לבחון את גופם ולזהות את המזונות המכשילים את הדיאטה שלהם. רק כאשר ייטלו על עצמם את האחריות הגדולה הזו – סיכוייהם להיות רזים לתמיד יהיו מבטיחים.
ולסיום,דוגמה מהחיים, אישה שמנה הגיעה לקליניקה במטרה לרזות:
הדיאטנית הקשיבה לניסיון העבר וההווה שלה, ולבסוף נתנה לה תפריט התואם לאורח חייה. האישה יצאה מרוצה, אך כעבור חודש חזרה וטענה שלא הפחיתה די ממשקלה וכי תחושתה הכללית היא שאין כל התקדמות במצב. הדיאטנית חזרה והדגישה את חשיבות ההקפדה על התפריט ועל ההוראות והסבירה כי חלה על המטופלת אחריות מלאה למלא אחר ההוראות – אך לשווא, המטופלת לא הייתה מסוגלת לבצע את ההוראות שניתנו לה.
"אם לא תתאמצי לשנות את הרגליך ולא תיצמדי להוראות לא יהיו שינוי", הזהירה הדיאטנית, ואכן הסיפור חזר על עצמו, מה שיצר אווירה של חוסר אמון הן מצד המטפלת והן מצד המטופלת. התוצאה העלולה להתרחש היא שהמטופלת "תרד" מהעניין ותשכנע את עצמה שאפילו המומחית הגדולה ביותר לא תצליח לעזור לה בבעייתה – ולכן נגזר עליה להיות שמנה.
המסקנה המתבקשת מסיפור זה היא שהאדם השמן חייב להגיע למודעות שראשיתו של תהליך ההרזיה הוא רצונו הכן לעזור לעצמו, וכי תפקיד המטפלים הוא לעזור בהכוונה, בלימוד ובסיוע ברגעי משבר, אך לא לעשות בשבילו את העבודה. רק אדם שיגיע לטיפול מתוך גישה חיובית שהוא מאמין ביכולתו ללמד את עצמו, להקשיב ולהגיב לאותות גופו, יוכל להצליח לרזות, ולא פחות חשוב מכך – לשמור על המשקל שהושג לאורך זמן.