תזונה ובריאות השן

באמצעות התזונה הנכונה והנבונה ניתן  לשמור על תקינות פעילותו של הגוף כל שכן למנוע  או לטפל בחלק מהמחלות השכיחות, במיוחד במערכת העיכול שתחילת פעילותה היא בלעיסה המתבצעת על ידי השיניים.

התזונה הינה אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על צורת השיניים, איכות החומר הבונה אותן, גיל בקיעתן וקצב צמיחתן בנוסף על תרומתם של גורמים תורשתיים וסביבתיים כמו תרופות ומחלות.
היווצרותן של שיניים בריאות  מותנה בצריכת המזון הנכונה הכוללת קלוריות, חלבונים, כמו גם את הויטמינים A,C,ו-D והמינרלים סידן, זרחן ופלואור (יש הטוענים  שגם למינרלים נוספים כמו מולדיבן וסטרונציום חלק במבנה השן ומניעת עששת).

רוב המומחים סבורים כיום כי בארצות בהן שוררת עדיין תת תזונה קשה, נפגעות השיניים בגילאים הצעירים, בשלבי התהוותן וצמיחתן , בעוד שבארצות המפותחות בהן כמעט ולא נמצא תת תזונה, עיקר השפעת התזונה על בריאות השיניים הינה באדם המבוגר, כאשר יש צורך לשמור על השיניים הקיימות.
בריאות השן מושפעת במידה רבה מהמזון הנצרך כמו גם מהיגיינת הפה (צחצוח שיניים ושמירת ניקיונן).

ממכלול מרכיבי התזונה נמצא כי ישנם מרכיבי מזון המסייעים בשמירת שלמות השן לאחר צמיחתה וישנם מרכיבי מזון המזרזים את הופעת העששת שהיא הגורם העיקרי לפגיעה בשלמות השיניים באדם.
העששת הינה תהליך עיכול חומר השן והריסתו באמצעות חומצה המיוצרת על ידי חיידקים החיים בחלל הפה.
תחילתו של התהליך בעיכול שכבת האמייל החיצונית ממשיכה באיכול שכבת הדנטין הקשה ולבסוף איכול שכבת המוך הפנימית הרכה של השן.

התהליך דורש למעשה ארבעה גורמים: מבנה השן,התורשתי, התזונה, פעולת חיידקי הפה וזמן. נמצא כי צריכת פלואוריד בכמות מתונה אם במזון או בשתייה במהלך שנות צמיחת השיניים כמו גם בגיל המבוגר עשויה למנוע את הופעת העששת . יש שלוש הנחות להשפעת הפלואוריד על בריאות השן:

1. מניחים כי הפלואוריד גורם לכך שהחומרים הבונים את השן ייעשו פחות מסיסים בחומצה.

2. הפלואוריד משפיע על חומר השן בזמן היווצרותה וכך קל יותר לנקותה

3. הפלואוריד גורם להפחתה של ייצור חומצה על ידי חיידקי הפה. הפלואור נמנה עם מרכיבי חומר הציפוי (האמייל) של השיניים ועם מרכיבי חומר העצם. במחסורו תיווצר עששת בעודפו הכתמת השיניים ופגיעה בעצמות ובתפוד הכליות. מקורות: מים, מאכלי ים, עלי תה ועוד ברבים מהמזונות.

במדינות רבות נהוג  להוסיף פלואוריד למי השתייה במידה והמים דלים במינרל זה. בנוסף, מוסף הפלואוריד למשחות השיניים.בנוסף, ידוע כי צריכת סוכרים פשוטים (כסוכרוז, גלוקוז, פרוקטוז, מלטוז) המצויים בסוכר, בדברי מתיקה, עוגות ,מיצים ממותקים , דבש וכדומה הינם הגורמים העיקריים יצירת עששת. הנזק הנגרם מסוכרים אלו לשיניים הולך וגובר כאשר הם נאכלים בתדירות גבוהה הן בארוחות עצמן והן בין הארוחות. בדומה גם עמילן המצוי באורז, בתפוחי האדמה ובלחם עלול להגביר את היווצרות העששת מאחר ויש לו תכונתה להידבק לשיניים ולהתפרק בתוך כך על ידי אנזים המופרש מהרוק ליחידות סוכר קטנות.
המסקנה, הן הסוכרים הפשוטים והן העמילניים מהווים מצע טוב להתפתחות רוב החיידקים בפה המייצרים מהם חומצה הממיסה את החומר המינרלי של השן,
מאידך ישנם מרכיבי מזון המגנים על השיניים מפני העששת דוגמת המינרלים הסידן והזרחן וכן שומנים וחלבונים .מוצרי חלב ובשר כמו גם מזונות עשירים בסיבים ובשומנים מונעים בדרך כלל את היווצרות העששת, לכן מומלץ לאכול אותם בסיום הארוחה או בארוחות הביניים. הסידן הסידן הוא מינרל המהווה כ- 1.5% ממשקל הגוף  כאשר 99% ממנו מצוי בשלד ובשיניים והשאר מצוי בדם ורקמות אחרות.

מקורות מזון מומלצים לסידן

חלב ומוצריו, גבינות , ירקות ירוקים עליים (ברוקולי,כרוב עלים,) טחינה גולמית,קטניות ומוצרי סויה מועשרים בסידן( לא כל מוצרי הסויה הניגרים דוגמת חלב סויה, מעדני סויה  מהווים מקור טוב לסידן, יש לצרוך מוצרי סויה ניגרים מועשרים בסידן ולעיין בסימון התזונתי), שומשום מלא טחון, פרג,דגים/ עופות על עצמותיהם, אגוזים, שקדים, תפוז, תאנים יבשות ומוצרים מועשרים בסידן דוגמת דגני בוקר.

צריכה מוגברת של קפאין ומלח בישול במזון מגבירה את הפרשת הסידן בשתן ועל כן רצוי להימנע ממזונות עשירים במרכיבים אלו.

חשוב ביותר שהתפריט יכלול את כל אבות המזון  כולל מזונות  המכילים זרחן ומגנזיום, מאחר והללו משתתפים בתהליכים השונים בגוף להם שותף הסידן.

המינרל מגנזיום מתחרה עם הסידן על אתרי הספיגה ולכן מקטין את ספיגתו במעי, לעומת זאת נוכחות לקטוז וסביבה חומצית מגבירים את ספיגת הסידן במעי. השימוש הגדל והולך בדברי מתיקה מופחתי אנרגיה  שאינם מכילים סוכרים פשוטים דוגמת אלו שצויינו לעיל אלא פוליכוהלים כמו סורביטול, מאניטול ולקאקטיטל המצויים לדוגמא בגומי לעיסה, סוכריות מופחתות קלוריות תורמים מעט אנרגיה לתפריט מחד ואינם משתתפים בהתפתחות העששת מאידך. יש סברה כי הקסיליטול אף מסייע במניעת העששת.

לסיכום, למניעת העששת מומלץ להפחית את צריכת הסוכרים הפשוטים , לאכול מספר ארוחות קטן ביום, לשטוף את הפה בתמיסות מכילות פלואוריד ולהקפיד על צחצוח שינים בתדירות גבוהה.

ממחקרים עולה כי צריכת סידן מלווה בצריכה של ויטמין D יכולה לעזור בשמירה על בריאות השיניים, זאת בשל הקשר בין השניים.

רמת הסידן התקינה בדם חייבת להישאר קבועה כל הזמן, והיא מווסתת בעיקר באמצעות 3 הורמונים: קאלציטריול – הורמון הנוצר מויטמין D, ההורמון של בלוטת הפארהטירואיד והקלציטונין המיוצר על ידי בלוטת התריס.
הורמונים אלו פועלים כאמור על שמירת רמת הסידן בדם, באמצעות הספיגה במערכת העיכול, קליטה והוצאת הסידן על ידי השלד, והפרשת הסידן בשתן. מקורות לוויטמין D שמן דגים, כבד מזונות מועשרים בויטמין D דוגמת חלב 1% שומן, גבינות לבנות מסוימות ומרגרינה.משקאות מוגזים ובריאות השיניים מחקרים שונים עולה כי משקאות מוגזים הם הסיבה העיקרית בקרב בני נוער לשחיקת השיניים.
הסיבה הינה החומציות הגבוהה של המשקה התוסס אשר הורס את שכבת האמיין והדנטין של השן.
כאמור, שחיקת השן נגרמת לרוב על ידי חומרים חומציים, הפוגעים בציפוי האמייל של השן. במקרים קשים, האמייל נהרס בצורה כל כך נרחבת עד ששכבת הדנטין המרכיבה את מבנה השן עצמה נחשפת ובמקרים קשים עוד יוצר גם שורש השן נחשף.

ממחקר שכלל מעל 1000 בני נוער התברר כי הסיכון לשחיקת השן היה גבוה ב- 50 אחוז בקרב בני גילאי 12 וגבוה ב220 אחוז בקרב בני 14- הנוהגים כולם לשתות משקאות מוגזים, בהשוואה לילדים ובני נוער שאינם שותים משקאות מוגזים.
בנוסף נמצא כי שתיית 4 כוסות משקב מוגז ליממה, מעלה את הסיכון לפגיעה בשן ב-252 אחוז בקרב בני 12 ומגביר את הסיכון ב-513 אחוז בקרב בני 14 ויותר. 40 אחוז מכל הנחקרים בשתי קבוצות הגילאים דיווחו על שתיית 3-4 כוסות משקה מוגז ליום. עם זאת, חשוב לציין  כי לא כל החוקרים מסכימים כי המשקאות המוגזים הם הסיבה היחידה לשחיקת השיניים ומציינים כי "משקה מוגז לא יכול להספיק לגרום נזק לשן", לדעת החוקרים הללו זמן שהיית המשקה בתוך הפה נמשך שניות אחדות ואינו מספיק כדי לגרום לתגובה חומצית בשן, מה עוד שהלשון יוצרת מעין תעלה המזרימה את המשקה ישירות לתוך הלוע וכך המגע עם השן הינו מינימאלי.