אם לא תאכל לא תגדל

"אם לא תאכל יבוא שוטר", "ביס אחד בשביל אימא, אחד בשביל אבא ואחד בשביל השכנה" – זה רק חלק קטן מהלקסיקון שליווה אותנו כילדים ליד שולחן האוכל. בגרסת שנות ה-2000 נוספו לאלו גם משפטים כמו: "אם תמשיכי לאכול יבוא שוטר", או "עוד ביס אחד ויהיו לך רגליים כמו של אימא, כרס כמו של אבא וישבן כמו השכנה"

אבל בעצם דבר לא השתנה. אנחנו – הילדים של אז וההורים של היום – ממשיכים לנסות לשכנע, להפציר, לאיים ולהתחנן. האם לעולם לא נלמד? מחקרים חדשים בנושא מראים כי להורים תפקיד מרכזי בעיצוב הגישה של ילדיהם לגבי אוכל ואכילה, ולמרות הכוונות הטובות תמיד, הדרך אל הבטן (של ילדינו), רצופה בטעויות (שלנו, כמובן).

לפניכם רק חלק קטן מהטעויות הנפוצות והדרכים להתמודד עמן במשולש הבעייתי – הורים, ילדים ואוכל:

דוגמה אישית

הדבר הראשון שהורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדיהם לאכול נכון הוא לשמש דוגמה אישית. איכלו נכון, בעיקר כשאתם נמצאים ליד הילדים (אך לא רק כי הם רואים ומפנימים הכל). הקפידו על מזון מגוון ומאוזן, שימרו על אווירה נינוחה ונעימה, וילדיכם ילמדו להתייחס לאוכל בצורה דומה. הורים שמפריזים באכילה, שאינם אוכלים מכל סוגי המזון או אינם מקפידים על ארוחות מסודרות ליד שולחן, מעבירים מסר שלילי לילדים מגיל צעיר מאוד. כך גם לגבי הורים המכורים לדיאטות מסוגים שונים.

ילד טוב משאיר צלחת ריקה

הפעלת לחץ הופכת את ההתמודדות עם האוכל למאבק כוח, שלא קשור כלל באכילה אלא בתחושת העצמאות של הילד. גם אם הילדים נענים לדרישת ההורים ומסכימים לאכול מזון מסוים, הם יפסיקו לעשות זאת בהזדמנות הראשונה בגלל הלחץ שהופעל עליהם. בנוסף, ברמה הפיזיולוגית ווסת המזון של הילד (תחושת הרעב והשובע הטבעית שלו) עלול להתקלקל והוא יאבד בכך את הנטייה הטבעית של הגוף לאיזון ולהשגת צרכיו המדויקים.

מתן שוחד

הורים שנותנים לילד ממתקים כפרס על אכילה מעבירים לו בכך מסר שגוי. ברוב המקרים, הממתק העתידי הופך להיות חשוב יותר מהבשר והירקות. במקומו אפשר להציע פרי לקינוח, לתת את הממתק רק אחר הצהרים וכך לנתק את הקשר בינו ובין ארוחת הצהרים. האמת היא שבסופו של דבר המסקנה ה"פולנית" היא המסקנה ההגיונית: אם הילד באמת לא רעב, הוא לא ירצה גם ממתקים. ובכלל, מי אומר שחייבים לשחד בממתק? אולי ספר או סרט? שווה לחשוב על זה.

מתייאשים מהר ממאכלים חדשים

בבתים רבים ארוחת הצהרים המסורתית של הילדים כוללת רק שניצל וצ'יפס. כדי שיאכלו מזון מגוון, יש להציע להם סוגי מזון שונים וכדאי לא לוותר מייד עם הסירוב הראשון. סקרים אף הוכיחו כי כדי שילדים יסכימו לאכול מזון חדש, יש להציג אותו כ-15-10 פעם בממוצע. בקיצור, עליכם להמשיך ולהציע את המזון מתוך תקווה שהילד יאכל בסופו של דבר. כמובן שאם טרחתם רבות (קניתם, חתכתם, בישלתם והגשתם) והתגובה שזכיתם לה היא פרצוף חמוץ, אפשר להבין אם נעלבתם והתייאשתם, וכנראה שיעבור זמן רב עד שתנסו שוב להכין משהו מיוחד.גם אם קיבלתם סירוב נחרץ בתגובה, רצוי לא להפגין תסכול עמוק. אחרי הכל, תמיד תוכלו לנסות בפעם אחרת ולפחות תתנחמו בכך שזכיתם אתם בארוחה טובה.

מסעדה ביתית עם שף במשרה מלאה

קל מאוד ליפול למלכודת של הכנת אוכל שונה לכל אחד מבני הבית, אך גם זה לא מסייע בשיפור הרגלי האכילה ולעומת זאת כן גוזל זמן וכוחות יקרים. במקום זאת, כדאי להציע מגוון מצומצם של מאכלים, בהתאם לאופי הארוחה. למשל, אם אוכלים סנדוויצ'ים, הציעו לילדים שניים-שלושה ממרחים שיוכלו לבחור מהם. ככלל, בתכנון הארוחה השתדלו שעל השולחן יהיה לפחות מאכל אחד שילדכם מכיר ואוהב. אם למרות זאת הוא בוחר לא לאכול כלום, אל תילחצו. הוא לא יגווע ברעב עד הארוחה הבאה, ואם בכל זאת ירגיש רעב – יבין בעצמו מהי התוצאה של אי אכילה.

מקיצוניות אחת לשנייה

בבתים מסוימים הילדים אוכלים רק עוגיות, במבה וביסלי ושוטפים הכל פנימה עם ליטרים של מיץ פטל. מיותר לציין כי המזונות הללו אינם בריאים: הם עשירים בשומנים, סוכרים ומלחים, ולא משאירים מקום למזון בריא. ילד שמתמלא במזון מסוג זה לא יהיה רעב כשלבסוף יוגשו הארוחות הבריאות.

מצד שני, אין צורך להוציא את כל החטיפים מהבית ולגזור על הילד דיאטה של "חטיפי בריאות" בלבד. בכך רק נגרום לו לטרוף חטיפים בכל הזדמנות שתהיה לו: אצל החברים או בחדרו, כשלא תהיו בסביבה. משום כך יש להגביל את אכילת החטיפים והמיצים הממותקים לשעות מסוימות ביום, ובמקביל להציע לילדים גם חטיפי בריאות.

הסבון בכה מאד… חינוך לניקיון

חוש הטעם הוא רק אחד מהחושים המופעלים בזמן האכילה. חשוב לזכור כי פעוטות לומדים על המזון שהם אוכלים גם באמצעות מגע. כיוון שאכילה היא חוויה רב חושית, ילדים בגיל צעיר אינם יכולים שלא לשחק קצת עם האוכל – הם פשוט נהנים למרוח את הבננה ולרסק את העוגיות במו ידיהם ועלינו לקבל זאת בהבנה. בכלל, כשמדובר בפעוטות, כדאי לזכור שמה שהם אוכלים חשוב יותר מהדרך שבה הם אוכלים, ולכן הפגנת סבלנות יכולה לעזור לכולם. הנה עצה קטנה: קחו את החלק הגדול של העיתון ופרסו אותו מתחת לכיסא האוכל, הפשיטו את הילד מבגדיו העליונים וכך אולי תצליחו להעלים עין מהלכלוך ולהחזיר את הילד (ואת המטבח) למצב מסודר מייד בתום הארוחה.

על טעם וריח

הורים נוטים לעיתים להתעלם מעובדה בסיסית: על טעם וריח אין להתווכח. הפעוטות מצוידים בתחושות טעם חדות, בעזרתן הם מבחינים בטעמים השונים. לפעמים חלק מהילדים גם חוששים לטעום מאכלים חדשים. הורים עלולים לפרש את ההתנהגות הזו כפינוק או כניסיון לעשות "דווקא", במקום להתייחס לכך כאל שלב התפתחותי נוסף. כשילדכם מסרב למאכל מסוים כמה וכמה פעמים, קבלו זאת כעובדה: הוא לא אוהב עגבנייה וזו זכותו. אם אתם בכל זאת מודאגים, היוועצו בתזונאית למציאת תחליפים.

צלחת גדולה, פה קטן

בבתים רבים נוהגים לתת לפעוטות מנות גדולות בצלחות המשמשות גם את בני הבית האחרים. כך קורה שההורים מתאכזבים לראות שהילד "השאיר הרבה בצלחת", למרות שלמעשה הוא אכל כמה שרק היה יכול. משום כך, תנו לו להתחיל בקטן: רצוי עם צלחת פלסטיק צבעונית משלו, מעוטרת בדמויות האהובות עליו, וגם סכו"ם צבעוני המתאים לגודל ידו ולפיו. הכמות שתוגש לו תהיה מציאותית וההנאה שלו תהיה שלמה.

אסור לכם לאסור

מה שנכון לגבי דיאטות תופס גם לגבי תזונת ילדים: מה שאוסרים לאורך זמן יהפוך נחשק, והילדים ימצאו הזדמנות להשיגו ואז גם יפריזו באכילתו. השתדלו שהאוכל הבריא יהווה שגרה בימי החול ועם זאת הקפידו לאפשר חריגות בסופי שבוע, כשאוכלים מחוץ לבית, בימי הולדת ובחופשות משפחתיות. כך תשיגו איזון בין הצורך בשמירה על הבריאות ובין הנאה.

נבואה שמגשימה את עצמה

כמו בכל תחום, גם בענייני המזון יש נבואות שמגשימות את עצמן. הורים שמתחילים להאמין שילדם "מפונק באוכל", יגלו בסופו של דבר שהוא אכן הפך לכזה. רוב הילדים מתפתחים בצורה תקינה באופן טבעי, ועל כך תוכלו ללמוד מהתבוננות בעקומות הגדילה הסטנדרטיות. זו אינדיקציה לכך שהם אוכלים כראוי. המחקרים אף מראים שאם ניתן לילד עד גיל שש לאכול כרצונו, הוא יאכל כמות מספיקה של קלוריות ולא ירעיב עצמו או יפריז באכילה. כל שנותר לנו הוא לדאוג שהתפריט שלו כולל מספיק חלבונים, ויטמינים ומינרלים באמצעות הקניית הרגלים טובים.