אכילת היתר המביאה לעודף-משקל והשמנה מקצרת את תוחלת החיים (מתוך דו"ח ה- 

OECD)

 

* ד"ר שרה קפלן PhD ,RD – לשעבר : דיאטנית ראשית בקופ"ח מאוחדת, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה, מרכז רפואי קפלן רחובות וראש בי"הס למדעי התזונה, מרכז אקדמי פרס.

 

אוכלוסיית העולם המערבי הולכת ומשמינה, ולא מנחת. האשמים העיקריים הם הרגלי תזונה לא בריאים ומחסור בפעילות גופנית.

מאז המאה ה-18 נצפתה בעולם עלייה במשקלם ובגובהם של בני האדם. בעבר ,שפרה העלייה במשקל את הבריאות והייתה אחד הגורמים לעלייה בתוחלת החיים. כיום העלייה במשקל מביאה עמה יותר חסרונות מיתרונות, וההשמנה הפכה להיות האויב מספר אחד של הציבור ברוב הארצות המפותחות.

עד שנת 1980, פחות מעשרה אחוזים מהאנשים היו שמנים. מאז , שיעור הסובלים מהשמנה הוכפל ואף שולש. ב-1997 הכריז ארגון הבריאות העולמי על תופעת ההשמנה, ובכללה גם השמנת ילדים, כעל מגיפה עולמית.

נתונים חדשים בנושא  ההשמנה שפורסמו על ידי  ה-OECD (Organization for Economic Co-operation and Development) מציינים כי עודף-משקל לבדו מקצר את תוחלת החיים בקרוב לשלוש שנים בממוצע. (בארצות הברית נצפתה ירידה של ארבע שנים בתוחלת החיים.)

לפני כעשור, ב-35 מדינות החברות ב-OECD, אחד מכל חמישה אנשים סבל מהשמנה. היום, אחד מכל ארבעה אנשים סובל מהשמנה. בחלק מהמדינות העשירות  המצב  חמור עוד יותר ושלושה מכל חמישה אנשים מוגדרים כבעלי משקל עודף.  (בבריטניה שניים מכל שלושה אנשים סובלים מעודף משקל ואחד מכל שלושה סובל מהשמנה. בארה"ב, כ-40% מהמבוגרים וקרוב ל-20% מהילדים סובלים מהשמנה.)

 

הגורמים להשמנה

השמנה פירושה עודף של רקמת שומן בגוף. הגורמים להשמנה מורכבים , אך ברור כי לגורמים גנטיים וסביבתיים השפעה גדולה על התפתחותה.

מאחר והגנטיקה  לא השתנתה בהרבה מאז הופעת מגפת ההשמנה, ניתן להניח  כי הגורמים  העיקריים  הנוספים להשמנה הינם גורמים סביבתיים, הכוללים בין השאר הרגלי תזונה (בממוצע כמחצית מהאנשים אינם מקפידים על תזונה בריאה ושניים מכל חמישה אינם אוכלים כמות מספקת של ירקות ופירות.)  ופעילות גופנית. (אחד מכל שלושה אנשים אינו מקפיד על פעילות גופנית).

ייתכן והשפעתם של הרגלים אלה משמעותית יותר מן התורשה.

בנוסף, ההשמנה המתמשכת של האוכלוסייה היא תוצאה של "סביבה  מעודדת השמנה" עקב  שינויים ביצור המזון, שיפורו המלאכותי, שיווקו האגרסיבי, הוזלת מחיריו וזמינותו  בכל עת. גם לשינויים בזמני העבודה ובתנאי החיים יש השפעה ניכרת על הרגלי האכילה שלנו. הפעילות הגופנית בזמן העבודה ובבית פחתה, רמת המתח עלתה, שעות העבודה ארוכות יותר, פחות אנשים מכינים ארוחות מסורתיות ממרכיבים בסיסיים ויותר אנשים מעדיפים מזון מהיר. כל אלה הינם גורמים התורמים ישירות לאפידמיית ההשמנה. אכילת היתר שכיחה  באירועים שמחים  כמו גם בעצובים. האכילה המופרזת הפכה ל"פתרון " להפחתת תסכולים, מתחים, כעסים, חרדות, בדידות, שעמום, שמחה ועוד, וכך קורה שאנו מתייחסים פחות ופחות לדרישותיו הפיזיולוגיות של הגוף: מתי לאכול (על פי מנגנוני הרעב הקיימים באופן טבעי בכל אדם ואדם), ומתי גם להפסיק לאכול (על פי מנגנוני השובע, שגם הם מצויים בכל אחד מאיתנו.)

מפחיד  לחשוב , אם כי מציאותי, שבמהלך 30 השנים הבאות קרוב ל-60% מכלל המקרים החדשים של סוכרת ינבעו מעודף-משקל, כמו גם 18%, 11% ו-8% מכלל המקרים של מחלות לב וכלי דם, דמנציה וממאירות, בהתאמה.

בדו"ח הנוכחי של ה-OECD אודות השמנה, המהווה  דו"ח ראשון מסוגו מזה עשר שנים , מדגישים המומחים  כיצד מדינות יכולות ליהנות מיתרונות כלכליים, לצד שיפור בבריאות הציבור, בעקבות השקעה בגישות יעילות כנגד העלייה בשיעורי השמנה.

חשוב  להדגיש  כי מעבר  להשקעה במדיניות שתביא לשינוי בסביבה המעודדת השמנה יש להתייחס לעובדה כי אכילה הינה פעולה הקשורה לנפש ולא רק לגוף.

כדי להגיע למשקל גוף נכון ומאוזן, יש ללמד את האוכלוסייה להתייחס לאכילה כאל צד אחד של המשוואה (צד הכנסת  האנרגיה), ולטפל גם בצד השני של המשוואה – הפעילות הגופנית (צד הוצאת האנרגיה).

המסקנה (שכבר ניתנה ע"י הרמבם) "איכלו כדי שתיחיון והיותר תחרימום, אל תאמינו שרוב המאכל והמשתה יגדיל הגוף וירבה השכל כשק המתמלא מן המושם לתוכו כי הוא ההפך… אל תאכלו בבהלה כבעלי בולמוס… אל תאכלו בדרכים ואל תאכלו כעכברים כי אם לשעות הקבועות ובבתיכם…ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות".